במשפט הקונטיננטלי ההכרה ברצונו של המוריש כמוטיב יחיד בהורשה, מצומצמת יותר. בצרפת, למשל, הגבלת חירות הציווי היא משמעותית ביותר ועיקר העיזבון משוריין לילדי המנוח; בגרמניה ילדים הם נושים של מחצית מהעיזבון גם אם הם לא צוינו בצוואה; בשוויץ מובטח לילדים לא פחות מחמישים אחוז מהעיזבון וגם במשפט המקובל בקנדה, באנגליה, באוסטרליה ובניו זילנד, קיימת חובה נרחבת לדאוג לבני המשפחה במנגנונים שונים של זכויות הנוגעות לעיזבונו של מנוח. לעומת זאת, הדין הישראלי, בדומה לדין האמריקני, מכיר באינטרס מרכזי אחד בלבד הראוי להגנה בדיני ירושה, והוא האינטרס של המוריש בהגשמת רצונו בדבר אופן חלוקת רכושו לאחר מותו.

להמשך קריאה: לחץ כאן