בית המשפט לענייני משפחה, שופט, קלדנית, בני זוג שעוד מעט יצאו מהאולם עם פסק דין שאישר הסכם ממון עליו חתמו, יכניסו את ההסכם עמוק לתוך מגירה ויתפנו להכנות המרגשות של החתונה המתקרבת. המסמך הזה, היא ידעה, נועד רק למקרה שיתגרשו. וזה הרי לא יקרה.

טיוטת ההסכם הציגה הפרדה רכושית מלאה. עורך הדין שלה ניסה להסביר לה שאין שיתוף; שייתכן שבעתיד יהיו פערים כלכליים גדולים, שאולי היא לא תעבוד וההסכם לא מגן עליה. הוא הציע לנהל משא ומתן על הטיוטה. היא הסכימה, ביקשה שיהיה עדין ולא יריב – היא ובן זוגה מאוד אוהבים, היא בוטחת בו, ההורים שלו אוהבים אותה. לאחר חלופת המיילים בין עורכי הדין, ההפרדה הרכושית המלאה נשארה כשהיתה. עננה קטנה וטורדנית נחה לרגע בקצות המחשבה שלה, אבל עיסוקי החתונה דחקו אותה הרחק.

השופט הקריא את עיקרי ההסכם ושאל: "מבינים על מה חתמתם?", "כן", שניהם ענו. "חתמתם מרצון חופשי?", "כן". לימים היא תבין שהתשובות הללו היו בעצם לשאלות אחרות: את רוצה להינשא? את מוכנה לחתום על הסכם כי את אוהבת ובוטחת בו? את רוצה לשים את הדבר הזה מאחורייך?

כעת, בחלוף 14 שנים, הם נפרדים. יש להם רמת חיים גבוהה מאוד ושלושה ילדים. היא חזרה לעבוד באופן חלקי אחרי שנים, כי הקטן התחיל ללכת לגן; הוא איש עסקים מצליח, בעל חברה עם שלוחות באירופה. הרבה אירועים קרו, ומעת לעת, כשנצבר עוד נכס על שמו, או כשהיתה צריכה להקטין את היקף המשרה, חזרה וריחפה אותה עננה טורדנית של הסכם הממון במוחה. היא ניסתה להעלות את זה לדיון פה ושם, אולם מעולם לא הגיעו דברים לידי ביטול או תיקון ההסכם.

הפרידה הדדית. הוא כבר עזב ושכר דירה, היא מתגוררת בדירה המשותפת שרכשו, הרשומה גם על שמה. שאר הרכוש הרב שצברו רשום בבעלות בעלה. עד מהרה מתברר כי הסכם הממון עליו חתמו מוביל לתוצאה בינארית: הוא עם הכל, כמעט, היא עם חצי דירה. עורך דינה מסביר לה שלמרות שהסכם הממון נוסח לפני שהיו ילדים, לפני שעזבה את העבודה, לפני שרכשו נכסים; למרות שזהו מסמך ישן שנחתם שבועיים לפני החתונה – הוא עדיין רלוונטי.

הימור מסוכן

הסכמי ממון טרום נישואים מחדדים את המפגש המורכב שבין המשפט והמשפחה. הם מתיימרים להסדיר מראש את האופן בו צדדים ייפרדו בעתיד, אך הם נעשים בתקופה בה פירוד אינו אלא אפשרות דחוקה, שהצדדים לא מצפים שתקרה אי פעם – ולכן גם משתמשים במנגנוני הגנה של הדחקה והכחשה לעצם אפשרות של סיום הקשר. הסכמים כאלה נעשים בשיא הרומנטיקה, סמוך לנישואים ובתקופה בה משא ומתן אינו הולם את הסיטואציה. קשה לזוגות בתקופה של הקמת משפחה לדמיין כיצד ייראו חייהם בחלוף השנים, לאחר הבאת ילדים לעולם ולאחר תהפוכות שיובילו אותם בדרכים בלתי צפויות.

הכלל לפיו "חוזים יש לקיים" הוא אחד מכללי היסוד במשפט. השאיפה היא ליציבות, ביטחון ואחידות. מנגד, משפחות הן החיים – צבעוניים, לא אחידים, מתפתחים ומשתנים. משפט שואף להיות שחור או לבן, נכון או לא נכון ולכן חוזים הם "קלף מנצח". אך כשמדובר בהסכם ממון שתוצאותיו וביצועו מיועדים לחול כעבור זמן רב, אם בכלל, ובקרות שינויים בלתי צפויים בחיי בני הזוג, זהו הימור מסוכן. משפט ומשפחה אינם ידידים קרובים, אמר פעם שופט בית המשפט העליון. חוזי ממון הם דוגמה מצוינת לדימוי זה.

בישראל קיימת פרקטיקה משפטית הנותנת להסכמי ממון תוקף מלא, וקיים קושי רב לסטות מהם גם לאחר שנות נישואים רבות. לקיומם יש ערך רב: הם חלק מהחוק הישראלי ואין כמובן לשלול את זכותו של אדם להתנות את רצונו לקשר משפחתי, בהבטחת עצמאותו הכלכלית וקניינו למקרה של פירוק הקשר. עם זאת, כדאי לחשוב על מספר מנגנוני ריכוך שניתן לאמץ מדינים של מדינות אחרות. במקרים מתאימים, מנגנונים אלה יכולים לתת לבתי המשפט כלים להתמודד עם תוצאות דרקוניות של הסכמים שנחתמו בעת הנישואים, אך רחוקים ממציאות חייהם של הצדדים לאחר שנים.

המודל האנגלי (שחלק ממנו מקובל גם במדינות אירופה, אוסטרליה, קנדה ובמדינות שונות בארה"ב) הוא מודל שראוי לדעתנו לאמצו בישראל:

1. הסכמי ממון חייבים להיחתם זמן מספק לפני הנישואים ולא ברגע האחרון.
2. הצדדים להסכמי הממון צריכים להיות מיוצגים על ידי עורכי דין נפרדים.
3. חתימה על הסכם ממון חייבת להיעשות תוך שכל צד מגלה למשנהו את מלוא רכושו – זכויות וחובות.
4. תמיד יש לשופט את האפשרות לסטות מהסכם ממון (בלי לבטל את תוקפו ועקרונותיו) אם תוצאתו בלתי הגונה באופן קיצוני. בהקשר זה הוא יביט על היקף הרכוש שנצבר וחוזקם הכלכלי של הצדדים.
5. בבוא השופט להסדיר את חלוקת הרכוש בפרידה על אף הסכם ממון, ניתן יהיה לסטות מהוראותיו לשם הבטחת רווחתם הבסיסית של ילדים קטינים והבטחת קורת הגג שלהם.
6. יש לפתח פרקטיקה של תמיכה כלכלית או מזונות גם אחרי פרידה לבן זוג חלש שהיה תלוי בבן הזוג החזק כלכלית. מנגנון זה יכול לאזן במידת מה תוצאות דרקוניות של הסכמי ממון קיצוניים.

עד שהמחוקק ובתי המשפט יאמצו שינויים אלה, ורגע לפני החתימה על הסכם ממון, תקדישו עוד דקה לחשוב על התמונה הבאה שכולה ביטוי לאמון הדדי, ביטחון והסתמכות – ותדמיינו מה בכל זאת יכול לקרות אם האחיזה והקשר ינותקו.