בעת גירושין, בהיעדר הסכם המסדיר את יחסי הממון בין בני זוג, יחולו על בני הזוג הסדר איזון המשאבים המפורט בחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג.1973- הנחת היסוד הכללית היא שכלל הנכסים והזכויות שנצברו בתקופת הנישואין הם בני איזון ואילו נכסים שהיו בבעלות בני הזוג עובר למועד.

הנישואין (למעט במקרה של כוונת שיתוף ספציפית), נכסים שהתקבלו בירושה האיזון על פי החוק ונכסים שהתקבלו במתנה, אינם נכללים בגדרי האיזון.
נערך אפוא על ידי קביעת הנכסים בני האיזון של בני הזוג, ועריכת חישוב שווים של כלל הנכסים ברי האיזון הנ"ל, בדרך של צירוף כלל המשאבים והערכתם באופן מקיף וכולל, כאשר משווי כלל הנכסים של כל בן זוג מנוכה שיעור החובות המגיעים ממנו.
בדומה, בעת חלוקת עזבון בין יורשים, בין אם על דרך של צו ירושה ובין אם על דרך של צוואה, עולה הצורך להעריך את שווים של נכסים כדי להשלים חלוקה על פי דין, על פי צוואה או בהתאם  להסכם בין יורשים.

בענייננו, כאמור, עולה השאלה האם על האיזון והחלוקה להיעשות על פי ערכי נטו או ערכי ברוטו. דהיינו, האם שווי נכסי הצדדים בעת החלוקה או האיזון הכולל הוא בהתאם לערכם בהווה (בלי להתחשב במיסים שעשויים להיות מוטלים בעת מימושים שטרם חויבו), או שמא על השווי לחלוקה צריך להביא בחשבון שעל יורש, זוכה על פי צוואה או בן הזוג המקבל רכוש, יחול בעתיד, בעת מימושם של הנכסים שקיבל, מס הוני (מס שבח, מס רווחי הון, מס הכנסה) בשיעורים שונים; ומכאן, כפועל יוצא, שבהערכת השווי לחלוקה יש להביא בחשבון את השלכות המס שנוצרו כתוצאה מאותם רווחים שאינם משולמים בעת החלוקה.
הן בדיני איזון המשאבים והן בדיני הירושה, קיימת בעקרון דחייה אפקטיבית של אירוע המס בעת ביצוע האיזונים, הן עקב גירושין והן עקב מוות. כשם שאיזון משאבים אינו אירוע מס, כך גם ירושה וחלוקת נכסי עזבון אינם אירועי מס.

לכן, דילמת החלוקה בערכי נטו או בערכי ברוטו משותפת לשני המצבים יחד.
בטרם נדרש אל הדיון עם עיקרי מסקנתנו, נקדים מסגרת נורמטיבית מתחייבת להמשך הדיון, המשקפת את המצב הקיים…