"Nothing can happen for decades,

and then decades can happen in weeks".

Lenin

חלוקת רכוש בגירושין מהווה לרוב את ליבו של הסכסוך, ואליה מצטרפת לאחרונה סערת הקורונה, שמטלטלת את הספינה, מעמידה בסכנה פסקי דין שניתנו והסכמים שנחתמו, ומאתגרת את השיטה הקיימת כיום בחלוקת רכוש בין בני זוג שנפרדים.

מעבר לכך שהמגפה העולמית משליכה את כולנו אל עבר עתיד שלא ציפינו לו, היא גם מציבה סימני שאלה עקרוניים והזדמנות ללמוד משגיאות ההווה והעבר ולתור אחר דרכים חדשות. רשימה זו עוסקת בתובנות חדשות ביחס לטיבם ונכונותם של הכלים המשפטיים המשמשים כיום כברירת מחדל בכל הנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג ומציעה כמה דרכים אפשריות חדשות.

הבעיה עם הערכות שווי

חוק יחסי ממון קובע כי כאשר בני זוג נפרדים, עליהם לחלק את הנכסים הרשומים על שם כל אחד מהם באופן של איזון משאבים. בדרך כלל התוצאה של המהלך היא שאחד הצדדים נשאר עם נכס, והשני עם שווי כסף כנגד חלקו בנכס הזה. כדי לדעת כמה כסף על בן זוג אחד לשלם לשני, ממונים על ידי בתי המשפט מומחים כלכליים, שעורכים הערכת שווי של הנכסים והזכויות השונות. הערכת שווי, כשמה כן היא, הערכה בלבד, שמבוססת על בסיס נתונים ידוע במועד ההערכה ועל צפי הפוטנציאל העתידי. התחזיות מנסות ליצוק תוכן ודאי בתנאים של אי-ודאות. על בסיס ההערכות אלה מחולק רכוש הצדדים.

אולם, התרחשותו של אירוע בלתי צפוי בסדר גודל של מגפה עולמית טורפת את הקלפים והופכת את תחזיות העתיד שניתנו לבלתי רלוונטית. באחד מפסקי הדין של בית המשפט העליון, שדן בניסיון לחשב כושר השתכרות עתידי, היטיב השופט מישאל חשין לתאר זאת כך: "נדמים אנו בעיננו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ שבה ניחושים והשערות הם עובדות ותקוות ומשאלות-לב הן מציאות. הוטל עלינו לגלות את צפונות העתיד- עתיד שיהיה ועתיד שלא יהיה – ואנו לא נביאים ולא בני נביאים". אילו היה השופט חשין כותב דברים אלה כיום אולי היה משתמש גם בדימויים ציוריים מסרטו של פרנסיס פורד קופולה, "אפוקליפסה עכשיו".

הערכות שווי, כפי שרמז חשין, אינן מדע ובוודאי לא מדויק. קודם כל, קיימות גישות שונות להערכת שווי, כך שעצם הנקיטה בגישה מסוימת משנה את ההערכה. בנוסף, ישנם סוגי עסקים בהם הערכות שווי הן בלתי אפשריות. למשל, חברות סטראט-אפ, שם הפער בין הצפי הנמוך להצלחתן לבין הרווח העצום הצפוי במקרה הקטן של הצלחה כה גדול, עד שניבוי עתידן והערכת שווין הינו הימור של ממש. גם הערכות שווי של עסקים או עיסוקים המבוססים על הגורם האנושי כמו אנשי מקצועות חופשיים כגון רופאים, מנהלים עורכי דין ודומיהם, שהכנסתם מבוססת על הגורם האישי, הן מורכבות וספקולטיביות. הן צריכות לשקלל גורמים לא כלכליים כגון בריאות, סיכוני מקצוע, סיכוני תאונות, משברים אישיים שחיקה ועוד.

ההיבט המיוחד של דיני משפחה

אירועי "כוח עליון", דוגמת הקורונה, לובשים ייחודיות גדולה במיוחד בתחום של דיני משפחה, מאחר שלא מדובר בעסקה מסחרית נטולת רגשות, אלא ב"מערכת של תלות וקירבה, הגינות ואנושיות" שבאה אל סופה, אבל עדין מחייבת תום לב והגינות מוגברים. שופט בית המשפט לענייני משפחה, ארז שני, כתב כי מדובר בדרגה שהיא מעל עקרון תום הלב הרגיל, מדרגה אותה הוא מכנה בשם "החובה להגינות".

ואז באה הקורונה והובילה למיליוני מובטלים ברחבי העולם, לעסקים שנסגרים וחברות שאיבדו את ערכן. המומחים צופים מיתון שלא ידענו כמותו זה מאה שנה. במציאות זו, נשאלת השאלה מה משמעותן של תחזיות והערכות שווי שניתנו בעבר ושעליהן בוססו הסכמים ופסקי דין? מה ניתן לעשות ביחס לחלוקות רכוש שבוצעו על יסוד ההנחה של חלוקה שווה, כולל בפוטנציאל, תוך הסתמכות על ערכים נבואיים שלא התקיימו?

יש להבחין בין שני סוגי מצבים (מהקל אל הכבד) הדורשים התייחסות נפרדת: הסוג הראשון כולל סכסוכי ממון שטרם החלו או שלא בוצעה בהם עדיין הערכת שווי וסכסוכי ממון שהחלו אך טרם הסתיימו, גם אם כבר בוצעה הערכת שווי הרכוש. בקשר לאלה נדרש שינוי נורמטיבי מכאן והלאה. הסוג השני קשה יותר לפתרון, והוא כולל הסכמים שנחתמו או פסקי דין שכבר ניתנו ועתה נוצר פער כלכלי עצום בין הצדדים בשל אירועי המגפה העולמית. מצבים אלה דורשים פתרונות יצירתיים חדשים.

שינוי נורמטיבי בשיטה מכאן והלאה

נדרשת חשיבה מחדש בקשר לשיטה ולכמה "פרות קדושות" בדיני משפחה. אחת מהן, למשל, הוא עקרון סופיות הקשר. נדרש עיון מחדש בעיקרון, שלפיו סיום קשר זוגי מחייב בהכרח "הפרדה נקייה" (Clear Cut). אולי דווקא המשך שותפות בנכסים מסוימים לאחר גירושין, להבדיל ממצב בו אחד משלם לשני וכך "מוציא אותו החוצה", יכולה למנוע מצב בו רק צד אחד נושא בנזקים הלא צפויים. זה אומנם דורש מערכת איזונים של פיקוח ושמירה מפני ניצול לרעה של חוסר ידע וחוסר מעורבות, אבל היא עשויה להיות במקרים רבים יותר צודקת ומאוזנת.

המשך שותפות בנכסים יכולה להתבטא גם בקביעת מזונות אחרי הגירושין (מה שלא קיים כיום בישראל) וכך לחסוך את הדיון המעורפל המכונה "פוטנציאל השתכרות". במדינות רבות בעולם מקובל לחייב את הצד החזק כלכלית בתשלומי מזונות ותמיכה כלכלית בבן/בת הזוג השניים. תשלום מזונות יכול להיות מותאם מחדש במצב של שינוי קיצוני ופתאומי בהכנסות עשוי להיות בלתי אפשרי. כלי המזונות לצד המשך שותפות בנכסים יכול לעזור לשמירה על שוויון בין בני הזוג.

בנוסף, במקרה שכן בוצעה חלוקה בנכסים על בסיס הערכות, כדי לוודא שהמצב מאוזן ונכון יש לקבוע "תחנת ביקורת" בחלוף זמן סביר ממועד חלוקת הרכוש (נניח בתוך שנתיים-שלוש), שבה תיערך בדיקה של מצבם הכלכלי, התעסוקתי והרכושי של הפרודים. במידת הצורך ייערכו התאמות ותיקונים בהתאם למציאות בשטח.

מה באשר להסכמים שכבר נחתמו ופסקי הדין שכבר ניתנו, אבל אינם תואמים את המציאות הנוכחית?

עולם המשפט עומד על הכלל שחוזים ופסקי דין יש לקיים. אבל מה עושים כשאלה מבוססים על הערכות ונתונים שהתבדו? מה עושים כשהסכם או פסק דין אשר הצהירו על נאמנותם לערך השוויון (לא רק הרגעי) הפכו לטעות ואינם משרתים עוד ערך זה? מצב מורכב זה דורש מבט חדש אל עולם המשפט. צריך לזכור שהמשפט לא בא לשרת את כללי המשפט, אלא את הפרטים הנזקקים לו. כדי לטפל באירוע מורכב כזה יש לגייס באופן יצירתי ואמיץ מגוון אמצעים משפטיים, חלקם מתחום דיני החוזים הכלליים וחלקם כלים ייחודיים לדיני משפחה. אי אפשר בנשימה אחת לדבר על שוויון, צדק, מוסר והגינות מוגברים בדיני משפחה, ומנגד להחיל עקרונות המתאימים לעסקאות מסחריות בין זרים.

גם במצב הזה יש כמה כלים משפטיים שיכולים להיות לעזר למי שמבקש לפתוח מחדש פסק דין או הסכם. אחד מהם הוא סעיף "כוח עליון" בתוך חוק החוזים, העוסק באפשרות לביטול התחייבויות בחוזה בשל סיכול מסיבות של כוח עליון. עד היום ניתנה לסעיף זה פרשנות מצומצמת של עקרון-העל לפיו חוזים יש לקיים. מה גם שהסעיף מתמקד בחוסר יכולת לבצע חיובים חוזיים שטרם בוצעו, אך אינו עוסק בביטול הסכם או פסק דין שבוצע. זו העת להגמיש את הסעיף הזה כך שיכיל גם נסיבות שהשתנו בעקבות משבר הקורונה בתוך תחום דיני המשפחה.

סעיף אחר בחוק החוזים קובע שאין לאכוף חוזה אם האכיפה היא בלתי צודקת. בבסיס הסעיף ההכרה בכך שלעיתים שינוי נסיבות קיצוני מחייב משיקולי צדק את אי אכיפת ההסכם. גם סעיף זה עוסק בעיקר בחוזים שבהם נותרו סעיפים לביצוע ואשר אכיפתם הפכה לא צודקת, ולא בהסכמים שכבר בוצעו.

סעיף נוסף בחוק החוזים קובע כי ניתן לבטל חוזה אם הצדדים שהתקשרו בו עשו זאת על בסיס טעות הדדית. אומנם סעיף הטעות מתייחס בדרך כלל לטעות בגין ההווה או העבר ולא בנוגע לציפיות העתיד, אולם אם איזון משאבים נעשה בהסתמך על הערכת שווי שלקתה בתחזית מוטעית לגבי העתיד, הרי זו עילת ביטול שיש לבחון. עוד כיוון הם פסקי הדין הקובעים כי סירוב צד לבטל חוזה בנסיבות בהן הפך לא צודק מהווה חוסר תום לב ומאפשר את הביטול או התיקון על ידי בית משפט. דווקא בדיני משפחה, בה חובת תום הלב הנדרשת גבוהה, הרי שבית משפט יכול להפעיל סמכותו ולתקן הסכמים לא צודקים אם צד מסרב להתאימם למציאות החדשה.

אפשרות נוספת יכולה להיות הגדרה מחדש של הרכוש המשותף והכללת "הנכס" השלילי שנוצר בשל אירוע מכונן כמו הקורונה כחוב משותף, שעל בני הזוג לחלוק בו. הפסיקה העדכנית של בית המשפט העליון קובעת שגם במקרה שהסכסוך הסתיים והצדדים מסכימים לסיים את הדיון על אודותיו, ההסכמה לא תופסת במקרה שבו התגלה נושא מהותי שלא הובא בחשבון.

המשבר העולמי מחייב אותנו לבחון מחדש כללים וסטנדרטים שהפכו למוסכמות. על אף הסברה שהמשפט דורש יציבות, בעולם משתנה יש להתאים את המשפט למצב החדש, לשחרר דפוסי עבר ולא לחשוש משינוי מוסכמות. "פתרונות יצירתיים" השאובים מעולם הצדק והמוסר, גם אם חורגים מתבניות משפט רגילות ומערערים מעט את היציבות המשפטית, אינו מושג גס. ראוי שעולם המשפט יגלה יצירתיות וגמישות בעולם משתנה, בלתי יציב, ובלתי צפוי בו אנו נתונים.